עוברים לאופניים: הדרך להצלחת שבילי האופניים מתחילה בחניה

על חשיבות העלאת המודעות לתחום חניית האופניים ושילובו בחקיקה ובתכנון
 
יותר ויותר ישראלים רוכבים על אופניים בדרכם לעבודה, לאתרי בילוי וקניות, לפארקים ולגנים ולנקודות שירות לאזרח. יותר ויותר שבילי אופניים נסללים בערים ומחוצה להן, אך רק פתרון מקיף של בעיית החניה לאופניים יאפשר עליה משמעותית בשימוש בהם. 
מדוע, אם כן, לא זוכה אוכלוסיית הרוכבים לחניה נוחה ובטוחה בכל מקום, בדומה לאוכלוסיית הנהגים? הנסיון העולמי מראה כי כדי למצות את פוטנציאל השימוש באופניים יש להבטיח 'חניה לכל רוכב'. פתרונות החניה לאופניים זמינים ונגישים לאין שיעור מאשר פתרונות החניה לרכב מנועי, אך כדי להפוך אותם למציאות יש להגביר את המודעות לנושא בכל הרמות: החל מרמת הפרט (שילוב חניות לאופניים בעת תהליך תכנון החניה על ידי אדריכלים – בבתים פרטיים וכל שכן בבנייני משרדים ותעשיה), דרך רמת הרשות המקומית (שילוב חניות לאופניים בחניונים של מבני ציבור ושל אירועים המוניים, בין היתר), בחוקי עזר עירוניים ועד לחקיקה ראשית אשר תסדיר את הנושא.
 
רוכבים על הגל העולמי: תשתיות שמאפשרות ומעודדות רכיבה
הפופולריות הגואה של האופניים וההכרה בתרומתן לסביבה, הביאה מדינות רבות ברחבי העולם לנקוט בצעדים שונים לעידוד הרכיבה. כך, למשל, בחרו דנמרק, גרמניה ובריטניה, לקדם את נושא ה"דווש וסע" – שילוב של אופניים ותחבורה ציבורית. מספרם הגדול של הרוכבים לתחנות התחבורה הציבורית השונות ומהן, הביא שורה של רשויות מקומיות לנקוט בצעדים שיקלו על הרוכבים ויעודדו אחרים לנהוג כמותם. הצעד המרכזי שננקט היה התקנת מערך חניה מוסדר.
 
אחד המהלכים המקיף ביותר בתחום החנייה לאופניים התרחש בהולנד בשנת 1998. בעקבות סקר שערך ארגון הרוכבים ההולנדי בתחנות רכבת, לבדיקת המצב הקיים מבחינת חנייה לאופניים. באותה עת היו בתחנות הרכבת 143,000 מקומות חנייה ללא תשלום, 112,000 מקומות חנייה שמורים בתשלום, ו-16,000 לוקרים לאופניים. הסקר הוכיח, באופן חד משמעי, כי קיים מחסור במתקני חנייה לאופניים, וכי דרושים מתקנים טובים יותר מהקיימים. לאחר שהארגון הציג את הממצאים למשרד התחבורה ההולנדי, הקצה המשרד 280 מליון אירו (!) לטובת הקמה ושדרוג של חניות מקורות ב- 380 תחנות רכבת.
 
בעקבות ביצוע השינויים והשיפורים השונים, עלה משמעותית מספר הרוכבים אל תחנות התחבורה הציבורית ומהן בכל המדינות שהוזכרו. אחד הנתונים המרכזיים שעלו היה שהתקנת מערכי החניה המוסדרים הגדילה משמעותית את מספר רוכבי האופניים המגיעים לתחנה ברכיבה, ואף משכה לתחנה רוכבים חדשים שלא השתמשו בשירותיה בעבר.
  
כשחונים יותר – קונים יותר
במדינה קטנה וצפופה כישראל, לא קשה לתאר את ההשפעה החיובית של חניה מוסדרת לאופניים במבנים מסחריים, בבנייני משרדים ובמבני ציבור: עלייה במספר רוכבי האופניים, שפירושה פחות אנשים המשתמשים בכלי הרכב שלהם כדי להגיע לכל המקומות שצוינו לעיל.
 שינוי כזה עשוי להוליד מספר יתרונות יוצאי דופן:
  1. גישה נוחה יותר
  2. פתרון יעיל לצפיפות ולדוחק בחניונים ובסביבה הכוללת קטנים, אשר יעצים את חווית השירות והקניה
  3. חשיפה לקהלי יעד חדשים

כשחונים יותר – משלמים פחות

יתרון משמעותי נוסף של מערך פתרונות החניה לרוכבים הוא עלותו הנמוכה, ביחס לפתרונות החניה לכלי רכב. בעוד שהקמת חניון לכלי רכב מצריכה הון ושטח ניכרים, הרי שמתקני חניה לאופניים אינם יקרים ואינם דורשים הקצאה של שטח ניכר. 

יתרה מזאת, מערך חניה לאופניים אינו מצריך תכנון סבוך, ומאפשר הקמה מהירה וניידות.

המשמעות של כל אלה, הינה רווח כלכלי ניכר לכל הגופים הזקוקים לשירותי חניה, והגדלת סל השירותים שהם מעניקים – החל מרשויות עירוניות, דרך מרכזים מסחריים ובנייני משרדים ועד לבנייני מגורים.
 
השילוב של פשטות הקמה, ניידות ועלות הקמה נמוכה, מספק פתרון מתקדם גם למבנים ארעיים ולאירועים. במקום לתכנן ולהקים או להכשיר מגרשי חניה עצומים, אשר מצריכים לוגיסטיקה סבוכה, עולים כסף רב ופוגעים בסביבה, הרי שניתן להקצות חלק מהמגרש לטובת חניות אופניים – כך ניתן להקטין את היקף המגרש, לחסוך בעלויות ולצמצם את הנזק שייגרם לאזור.
 
כשחונים יותר – מזהמים פחות
אחד היתרונות המרכזיים של רכיבה על אופניים, הינו, כמובן, הקטנת הפגיעה בסביבה ושיפור איכות החיים. עלייה במספר רוכבי האופניים פירושה ירידה במספר הנהגים והמשמעות היא שורה של יתרונות, בהם הפחתת זיהום האוויר, הפחתת זיהום הרעש, הפחתת הצפיפות בכבישים ושיפור במצב הבריאות הכולל של האוכלוסייה.
 
ממש כמו בשורת ניסויי ה"דווש וסע", ברור ששילוב חניות אופניים במבנים קיימים ועתידיים והסדרת הנושא מבחינה חוקית הם שניים מהגורמים המכריעים במאבק על עידוד הרכיבה. המודעות הציבורית ההולכת וגוברת לאיכות הסביבה מביאה כבר היום לדרישה ציבורית למלחמה בפגיעה בסביבה ובאיכות החיים. בחלוף הזמן תהפוך הדרישה הזו מקול מהוסס, לתנאי צרכני שיציבו תושבי המדינה בפני כל גופי התכנון והאכיפה – החל מאנשי המקצוע האחראים על תכנון ובניית מערך החניה, דרך הרשויות העירוניות ועד לרשות המחוקקת. סיור קצר ברחובות תל אביב מלמד על קפיצת מדרגה אמיתית שחלה בשנים האחרונות – הן בשבילי האופניים, והן בנכונותה של העיריה להציב מתקני חניה ברחבי העיר ובקרבת בתי עסק.
 
מתקדמים הלאה: חקיקה, תכנון ומודעות ציבורית
ההכרה העולמית הגוברת בחשיבות הרכיבה על אופניים, הפעולות הרבות שננקטות בעקבותיה ושורת היתרונות שנמנו במהלך הכתבה, הם עדות מוצקה לתהליך שעומד לעבור גם על מדינת ישראל. כאשר מצרפים לכל אלה את מספרם הרב של רוכבי האופניים הישראלים, את צפיפות האוכלוסייה והטופוגרפיה הנוחה, ברור שהמהפכה כבר בדרך, ושתחום החניה לאופניים הינו אחד הנושאים המרכזיים שעומדים על הפרק.
 
העלאת המודעות לחשיבותו של תחום החניה בכל הרמות, והידרשות המחוקק – המקומי והארצי – להסדרת תחום החניה לאופניים והטמעתו בתהליכי התכנון השונים תקדם את תשתיות הרכיבה והתחבורה בישראל, תאפשר תכנון מושכל וכוללני, תמנע הוצאות מיותרות בשלבים מאוחרים יותר ותניב פירות כלכליים, חברתיים וסביבתיים – כבר בעתיד הקרוב.
 
 

נבנה ע"י לק"י בניית אתרי אינטרנט
ווצאפ